עצרי הכול! השבוע גיליתי שערה לבנה, מציצה בין חברותיה שטרם הלבינו. עד עכשיו לא הבחנתי בה. זה גרם לי לעצור מול המראה וממש להסתכל על עצמי, וככה גיליתי עוד 4 שערות לבנות. הסתכלתי עליהן והן הסתכלו עליי בחזרה אז חייכתי לעצמי, ופתאום ראיתי גם את הקמטים הקטנים שנוצרים לי מסביב לעיניים כשאני מחייכת. אני מתבגרת.
ראיתי את הפער הזה שקיים, בין העצמי שיש לי בראש ואיך שאני חושבת שאני נראית ומרגישה- מקסימום בת 14, לבין המציאות- 38 קיצים שלמים. וחשבתי על זה שלפעמים אנחנו מפחדות לראות את השינוי, מעדיפות לא להסתכל, לא להתעכב עליו וככה לפעמים אנחנו מגיעות למצב, שאנחנו לא ממש מכירות את עצמנו החדש והמשתנה. אבל אני רוצה להכיר את הגוף והפנים שלי ואת השינויים שחלים בהם, ואני רוצה לצמצם את הפער בין האני האמתית לבין האני שקיימת אצלי בראש, כי חשוב לי כל כך להיות במערכת יחסים קרובה עם הגוף שלי וזה אפשרי רק אם אני מכירה אותו, מכירה לעומק- כל קמט וכתם, כל שינוי בגודל ובצורה. השינוי לא תמיד משמח אותי, לפעמים הוא ממש מעציב ומטריד,
אני רוצה להעמיד פנים שהוא לא קורה ולהישאר באזור הנוחות שלי. אבל הוא כאן כי אני חיה, והרי החיים הם שינוי ושינוי הוא חיים. אני לא רוצה לחיות את חיי בעצימת עיניים,
אני בוחרת לראות- לראות את עצמי.
