בחלון הראווה עמדה צנצנת גדולה של משחת נמשים, ,וליד הצנצנת שלט קרטון שעליו כתוב : " סובלים מנמשים?"
"לא, אני לא סובלת מנמשים" אמרה בילבי
" אבל ילדתי היקרה, כל הפרצוף שלך מלא נמשים!"
" כמובן," אמרה בילבי, " אבל אני לאסובלת מהם. אני אוהבת אותם! יום טוב!"
הספר הגדול של בילבי גרב ברך – אסטריד לינדגרן
בתור ילדה ממש רציתי נמשים, חמודים כאלה על האף.
הייתי בטוחה שאם שתה מיץ עגבניות, יופיעו לי נמשים ( אל תשאלו)
יום אחד שתיתי מיץ עגבניות ואכן הופיעו לי נמשים, קטנים חמודים כאחה, על האף ( לא סגורה על הקשר בין הנמשים למיץ, אבל הייתי בטוחה שזו הסיבה)
עד היום יש לי אותם ותמיד אהבתי אותם ודי התגאתי בהם.
יום אחד מישהי קראה להם " כתמי שמש"
לי?!??!! כתמי שמש?!!?!??
או. מיי. גד
איך אני נפטרת מהם?
אוי ואבוי!
ואז הזכרתי לעצמי שאלה אותם הנמשים , הם לא השתנו.
רק הפרשנות שלי השתנתה.
ויש לי את היכולת לבחור בפרשנות שמתאימה לי.
קרה לך ששינית פרשנות והיחס שלך למשהו השתנה?
אשמח שתשתפי
