"זו פעם ראשונה בחיים שאני מספרת לדיאטנית שלי מה באמת אני אוכלת" היא אמרה לי. כל כך התרגשתי לשמוע את זה.
הבנתי שהצלחנו, יחד, לשים את השיפוטיות ואת הביקורת העצמית שלהבצד. בתהליכים בקליניקה, אני הרבה פעמים משתמשת ברישום יומן אכילה, כי הוא כלי עבודה נהדר. בהתחלה, כשאת רושמת את מה שאת אוכלת, עולה בך הביקורת, ועולה השיח הפנימי המקטין והמכאיב.כשאנחנו עוברות ביחד על יומן האכילה, אנחנו לאט לאט משנות את השיח על אוכל. אנחנו לומדות לדבר אלייך בחמלה, נותנות לגיטימציה למה שקורה לך ומנסות להבין- ללא שיפוטיות, ללא ביקורת.
עם הזמן השיח הזה מחלחל, ובלי שאת שמה לב הוא הופך להיות חלק מהדיבור הפנימי שלך. זה כל כך מרגש, שאת מקומה של הביקורת תופסת החמלה העצמית. אז גם יש לנו את האפשרות להסתכל על האכילה שלנו כמו שהיא, להביט לה בלבן של העין, מבלי להשפיל מבט. ומכאן, מתוך המקום של קבלה וחמלה, יתחיל השינוי.וזה כל הקסם.
