לפעמים אנחנו מרגישות גם כל כך אהובות וראויות, וגם כל כך לא,
כאילו בו זמנית מתקיימים בתוכנו שני קולות מנוגדים.
מצד אחד יש את הילדה הפנימית-
זאת שלא מרגישה מספיק ראויה ואהובה,
שרוצה להוכיח שהיא יכולה,
שמרגישה שאם היא תרפה לא יאהבו אותה
ושרק כשהיא תהיה רזה מספיק, רזה "כמו שצריך",
רק אז היא תהיה ראויה לאהבה.
מהצד השני יש אותך הבוגרת-
זאת שרוצה להגשים את עצמה,
שלא צריכה להוכיח שום דבר לאף אחד,
שמרגישה ראויה
וטוב לה.
הקול של הילדה הפנימית חזק ולא מרפה,
ואת כבר עייפה מלשמוע את צעקותיה בתוך ראשך,
את רוצה מרפא.
רק כאשר הילדה הפנימית שבך תרגיש אהובה, ראויה ומוגנת
האור שבך יוכל להאיר במלוא עוצמתו.
רק אז תרגישי ראויה ואהובה כמו שאת,
בלי הצורך להוכיח משהו לאף אחד.
אז עשי לך מנהג קבוע-
תחבקי את הילדה שבך מידי יום, כל שבוע.
תני לה להרגיש אהובה ובטוחה.
תני לה לדעת שיש עבורה מקום בתוכך,
להיות בדיוק כמו שהיא.
והאירי
במלוא העוצמה.
